החלטה בתיק מ"ת 5923-05-12 - פסקדין

1. בפני בקשה לעיון חוזר במעצר הבית של המבקש עד תום הליכים.

2. המבקש נעצר ביום 23.5.12 במעצר בית עד לתום ההליכים נגדו. זאת לאחר שהיה משוחרר משך 5 ימים מיום ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום: נהיגה בפסילה וללא ביטוח.

3. כיוון שהמשיב היה משוחרר משך 5 ימים ומדובר במחדל של המשיבה, החליטה כב' השופטת קסלסי להורות על מעצר בית עד לתום ההליכים נגד המשיב. בהדגישה כי הוכח כי המשיב הינו מסוכן לציבור נוכח נהיגתו בפסילה על אף גזר דין של מאסר על-תנאי למשך 4 חודשים התלוי ועומד נגדו בגין נהיגה בפסילה. 

4. בדיון בתיק העיקרי (פ"ל 12-05-5919) מיום 18.6.12 לפני כב' השופט מהנא הודה המבקש במיוחס לו, ובטיעוניו לעונש בקש חוו"ד ממונה. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה ובקשה כי יוטל על המבקש מאסר בפועל. ביהמ"ש נעתר לבקשת ב"כ המבקש וקבע לקבלת חוו"ד ממונה ולטיעונים לעונש ליום 18.10.12.

5. המבקש פנה לבית המשפט לכב' השופטת קסלסי ובקש לשנות את מעצר הבית לאפשר לו לצאת לעבודה מדי יום, בקשתו נדחתה ללא דיון במעמד הצדדים בהחלטתה מיום 13.7.12.

6. המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, ביום 19.7.12 כב' השופט אמנון כהן קבל הערר והשיב בתיק לדיון לבית המשפט לתעבורה מן הטעם שלא התנהל דיון בנוכחות הצדדים.

7. כיוון שהמדובר בימי הפגרה התיק נדון בפני מותב זה המצוי בתורנות מעצרים ביום 22.7.12 בנוכחות הצדדים.

8. טענות ב"כ המבקש:

א.                  ב"כ המבקש טען כי בהחלטתה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו, קבעה כב' השופטת קסלסי כי המשכות ההליכים או לא נתונה בידי המבקש. משכך הודה המבקש וחסך מזמנו של בית המשפט, אלא שעתה נקבע התיק לחוו"ד ממונה ליום 18.10.12, ומשכך יהיה קושי רב בידי המבקש ומשפחתו בכך שהמבקש יהיה מנוע מלעבוד למשך תקופה כה ארוכה ולכן מבוקש לאפשר לו לצאת מדי יום לעבודה בין השעות 7:30 ל- 17:30.

ב.                   מדובר בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה.

9. טענות ב"כ המשיבה:

א.                  לולא השגגה של המשיבה בהגיש הבקשה למעצר עד תום ההליכים באיחור, היה המשיב במעצר עד לתום ההליכים נגדו. אין מקום להמשיך "ולהעניש" המשיבה על מחדלה ועל-ידי כך לסכן הציבור כולו ולכן יש להותיר המבקש במעצר בית מלא ולא לאפשר לו לצאת לעבודה.

ב.                   המשיב הביא על עצמו את המעצר בו הוא נתון עת נהג בפסילה.

10. עיון

קראתי בעיון את החומר שהוגש לי, את ההחלטות הקודמות שהתקבלו בתיק על-ידי המותבים הקודמים והגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה.

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, קובע התנאים לעיון חוזר בעניין מעצר עד תום הליכים בשלושה תנאים חלופיים: נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מההחלטה הקודמת.

בענייננו נטען כי חלוף הזמן למן החלטה הקודמת וכי בעטייה של קביעת המועד לדיון לאוקטובר, לא סביר כי פרנסת המבקש ומשפחתו תמנע לחלוטין לתקופה כה ארוכה. ולכן יש לשנות את תנאי מעצר הבית לחלקיים באופן שיותר לו לצאת לעבודה.

אציין כי החלטה בעיון חוזר בשאלת מעצר עד תום הליכים אינה נסובה על נכונות ההחלטה לעצור בשעתו אלא  בשינויים שאירעו מהדיון הקודם בשאלת המעצר, כהלכת בית המשפט העליון בבש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, (מיום 7.2.06):

" כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה ארעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי".